אם טרם צפית במשחק בן שלוש ההארכות הלילה אני ממליץ להשקיע ולצפות בו אפילו שהתוצאה ידועה ולוח הזמנים שלך צפוף.  מאז צ'ארלס בארקלי ואלן אייברסון אחריו לא הגיע לפילי שחקן שמשלב בהוויתו תכונות עליונות של כשרון משחק ואהבה אליו באותה המידה. ג'ואל אמביד וגופו הענק והשברירי הם תופעה שיתכן ואנו עלולים ליהנות ממנה לזמן קצר מכפי שהיינו רוצים , גם אם איננו אוהדי פילי מושבעים. מול אמביד  התייצבה הלילה אישיות דומה בתכונות האופי והכישרון , בדמותו של ראסל ווסטברוק לתצוגה מופלאה בת 63 דקות של כל מה שאני ודעתי האישית בלבד אוהבים במשחק הזה.

דיויד סטרן בשנותיו הארוכות כקומישינר הפך את ליגת ה NBA לתאגיד עסקי מוביל עם מוניטין משובח ואוהדים בכל רחבי העולם , תהליך שהיה הכרחי להמשך קיומה של הליגה ומצליח היום מעל ומעבר. בדרך להישג הזה עברו גם שחקני הליגה לדורותיהם תהליך "הנדוס" וארגון מחדש , העברת מסרים , התנהגות במגרש , שינוי חוקי המשחק ועוד – והכל ידוע וטחון עד דק. השיטה והארגון כל כך מוצלחים עד שעשרות רבות של שחקנים יצאו כמו מפס ייצור: עובדים קשה , אומרים תודה , לא נופלים בלשונם , ממושמעים לקבוצה, לארגון ולקהילה , תורמים ובעיקר משתדלים להיות נחמדים ואהובים , אהובים מדי…  ויחד עם הכל הגיע הכסף הגדול ואיתו הרצון – קודם כל להיות שחקן עם חוזה , כמה שיותר גדול וכמה שיותר מובטח , לקבל חוזה פרסום גדול בקיצור – להסתדר.

התשוקה ואהבת המשחק הרצון לנצח בכל מחיר , להיות מסורים למועדון ולקהילה מעבר לחישוב קיצו של החוזה, כל אלו נותרו במקום השני במקרים רבים , רבים מדי – למגינת ליבם של אוהדים רבים.

אז נכון , אנחנו אוטוטו ב 2018 ואלו החיים כבר מזמן ולא רק ב NBA  ורובנו האוהדים כבר התרגלנו והסתגלנו  אבל בשבילי כאוהד ואוהב של המשחק לעולם לא יהיה תחליף לשחקנים שהם הכל – לא רק כישרון כדורסל עילאי או "שחקנים נשמה מאופייני הגנה" . כאלו שישחקו באמצע דצמבר משחק שני ברציפות כשבחוץ שלג ואין באמת  הבדל בין מאזן של 50% או 48%…. אני מניח שטובי העכברים שבינינו ישלפו כמה שמות טובים שעונים על ההגדרה הזו , חבל שהם נדירים כל כך ( מישהו אמר ג'ינובילי? )

אפליקצית הטויטר היא פרצה בחומה , פרצה נפלאה שמוציאה משחקנים בעלי עמדה , ויכולת ביטוי וחוש הומור ואהבה את המיטב.

אמביד ווסטברוק חשופים על המגרש כמו ילד בן 15 שמשחק על מגרש בלטות מול לא משנה מי ורק רוצה לנצח את ה 5*5 האחרון לפני שמתפזרים והולכים הביתה ולעזאזל החוזה, הסטטיסטיקה או הצוות הרפואי. הם ינשכו אותך , יעבדו עליך , יתפסו אותך לא מוכן , יסחפו את הקבוצה שלהם למאמץ עליון בכל שניה ושניה ואת כל זה הם יעשו בכישרון כדורסל עליון ובלי פשרות. לצפות בהם משחקים אחד מול השני , חוסמים ונחסמים , נופלים וקמים – ומדברים על זה אח"כ פשוט תענוג צרוף.

וכן,נכון שאם תסתכלו על דף הסטטיסטיקה אולי תתרשמו אחרת לחלוטין ממני – אבל זאת בדיוק הסיבה שכדורסל הוא כל כך הרבה יותר מדף הנתונים היומי של סוף משחק וזאת הסיבה שכדאי לראות את השחקנים האלו משחקים בכל פעם מחדש זה הכל Body heart and soul